איך להגיד לו "לא" בלי (לתת לו) להרגיש אשם

תדמיינו בעיני רוחכם את השעה 17:00 כשהקפה קורא לכם והסיגריה בוערת (לצמחונים אפשר להחליף בעוגייה).

יצאתם שניה לחצר/מרפסת הצתתם את הסיגריה, באתם ללגום מהקפה וכרוח סערה יוצא אליכם אחד הילדים עם אנרגיות מודלקות ועודפות.

כאמור, השעה 17:00, אתם מתים לקפה ולנלווה, ופחות על האנרג'ייזר שחג סביבכם. אתם רוצים מרחב נקי אבל גם מבינים שיש מי שהתגעגע שהוא משלים חסכים ופורק עודפים.

שני קולות פועמים בקרבכם אשמה מול רצון נקי. תנחשו מי ייקח מבין השניים? ביתרון מוחץ תיקח גברת אשמה. למה?

א. אנחנו יצורים אנושים הישרדותיים ולכן תמיד ניתן משקל כבד יותר לרגש שלילי על פני חיובי - (תיזכרו בפעם האחרונה שנתנו לכם תוספת שכר, נסו להזכר כמה זמן החזיק האושר ועכשיו תיזכרו בדו"ח האחרון ע"ס 500 ₪ שהודבק לכם על השמשה..) הבנתם?

ב. סיבה שניה - "אשמה" זו השפה הכי דבורה ברוב הבתים ללא קשר למוצא אשכנזי כזה או אחר, אתם כל כך שוחים ומורגלים בה שכשהיא מרימה את ראשה אתם מצייתים לה בהכנעה - עדות חיה לסמכות ברת קיימא.

ג. אני אגלה לכם בסוד - אף אחד לא עשה עבודה טובה ונתן מקום לרצון הלגיטימי שלכם, כשהייתם קטנים, זוכרים? זה מהפוסט הראשון, אם הרצון שלכם לא עמד בקנה אחד עם המציאות - קיבלתם בראש.

אבל רגע אני חוזרת לסצנה... הסיגריה הוצתה הקפה בחצי דרך לפה והילד חג במעגלים סביבכם. אממה - אתם לא פראיירים... אתם מריחים את גברת אשמה (היא באה תמיד עם ריח נפטלין חזק) ומיד אתם מוצאים לה מוצא: "תגיד לי! שיעורים כבר עשית ???" הילד: שלום, ומי את/ה..? טוב, הוא לא ממש אומר את זה.. קשה קצת לדבר כשהוא נע במרחב אבל ההתנהגות שלו מעידה שבאתם ביציאה שלא קשורה לכלום. ההורה: (מעלה הילוך.. לא, כי עכשיו הוא גם מתחיל להאמין לשטויות שלו עצמו וגם נתקל בסירוב לדרישה "לגיטימית") לך לעשות שיעורים! מה נסגר איתך?! כמה פעמים אפשר להגיד לך שזו האחריות שלך?.. אתה לא מגלה אחריות, דוחה תמיד לרגע האחרון.. ובכלל.. למה השרוכים שלך פתוחים..? לך בבקשה תחלוץ נעליים בבית ותתיישב להכין שיעורים כמו בן אדם! מיד!!!

הבנתם? מה הבנתם..? הבנתם שבמקום להגיד - "מתוק שלי אמא/אבא רוצים(!) 15 דקות של שקט (בואו...תהיו גם אתם ריאליים) תמצא לעצמך עיסוק שאיננו כולל את המרחב הזה" מה יוצא לכם מהפה..? טונות של אשמה על חוסר אחריות ומסר סמוי על מטרד לציבור.. רוצה לומר, שבלי משים את רגשות האשמה שלכם לרצון לגיטימי גלגלתם עליו.

עכשיו בואו נחבר את כל התמונה: הילד רצה להיות קרוב, ההורה רצה רגע של שקט ובסוף המניפולציה לקחה את כל הקופה. ואם במחירים עסקיננו - אז יש פה כמה מסקנות לחיים שהילד מאמץ:

1. רצון של מישהו אחר כשהוא ארוז במניפולציה של "צורך" /"חובה" מקבל קדימות. (ונא להפריד בין צורך אמיתי לבין צורך בתחפושת) זה יפגוש אותו מול חברים, מול מוכרים ובכלל מול כל גורם בעל עניין שידע לתרגם את הרצון האינטרסנטי שלו לכפתור אשמה.

2. הוא בעצמו עשוי להתבלבל ולהפעיל עליכם את נשק יום הדין של הכרח. וכך במקום לומר אני רוצה(!) משאית אדומה, תשמעו אותו בוכה שהוא חייב חייב משאית אדומה על שלט ומשבקשתו לא תענה הוא יעבור ללחוץ על כפתור האשמה שלכולללם יש אותה ורק אתם (הורים רעים) גוזרים עליו חיי אומללות.

אז מה במקום:

1. זהו אתם בעצמיכם את הרצונות שלכם ואם הם לגיטימיים, תעשו להם מקום.

2. הטרמה והתכווננות תמיד לוקחים- תעשו פוס כדור הארץ קטן, תסתכלו לו בעיניים ובצורה אסרטיבית תאמרו לו שזהו רצונכם וברגע אחר או בפעם אחרת, שלו יקבל קדימות.

3. אם נרשמה מחאה, תחכו למאמר שנוגע באופן שבו צריך לעשות הכלה כהלכתה.