כשאתם מציבים גבול תוך כדי כעס, אתם מלמדים אותו את השיעור שלא התכוונתם..

נכון שאם היו שואלים אתכם איזה מין ילד הייתם רוצים התשובה הראשונה אחרי בריא, היתה ילד עם ביטחון עצמי? נכון שתמיד אמרו לכם שהצבת גבולות חשובה לביסוס בטחונו העצמי של ילדכם? (ואם לא אמרו, אז עכשיו אומרת) אז בואו רגע נפרק את המושג "ביטחון עצמי" מה זה ואיך משיגים את האוצר הבלום הזה, על כך ועוד במאמר הבא.

כשאתם רואים אדם עם ביטחון וערך עצמי גבוה אתם בעצם רואים מישהו שמנכיח את עצמו, מישהו שמחובר לעצמו, שלא מתבייש מצד אחד לבטא את הרצונות שלו ומצד שני לא מתמוטט כשאומרים לו לא, מישהו שמעיז לחלום ולא מתבייש לכוון גבוה. מישהו שיש לו ביטחון עצמי בעצם הוא מישהו שמחובר לאמת שלו: לדעות, לחשקים ולרצונות שלו, אך בבת בבד לא מתמוטט כשאומרים לו לא, או כשהמציאות לא מאפשרת.

בעצם כל הילדים בתחילת דרכם מחוברים לאמת הילדית שלהם הם מגיעים לעולם כשכל מה שהם רואים זה את עצמם ואת הרצונות שלהם לאט לאט עם השנים אנחנו מרחיקים אותם מעצמם ומהרצונות שלהם בכל מיני דרכים ובדרך כלל ללא כוונת זדון.

איך זה קורה ומתי השיבוש מתחיל?

כשהילדים מגיעים לגיל המופלג של גיל שנתיים בדרך כלל ועם הבשלת המערכות המוטוריות המילוליות והקוגנטיביות הם מתחילים לתווך לנו את עולמם שבשלב הזה- כולו רצון אחד גדול! הם למעשה נמצאים בשלב ההתפתחותי התקני שפרויד קרא לו איד! יצר. זהו גם השלב האגוצנטרי ששום דבר לא קיים מלבדם ומרצונותיהם החופשים.

אנחנו כהורים בשלב הזה אם בגלל אילוצים, דרישות המציאות או רצון להקנות להם קודים חברתיים מתחילים לעסוק במלאכת החינוך- בפועל אנחנו עסוקים בלהגיד להם הרבה לא לא ולא! או גרוע מזה –לא לא ולא ואז כן!

הבעיה הגדולה שאליה אני חותרת זה לא בהצבת הגבול הלגטימי. הבעיה הגדולה היא איך בפועל אנחנו עושים או לא עושים את זה ועם אלו מסקנות שלחנו את התכשיט הכי יקר לנו לעולם.

דוגמא -ילד הלך עם אמא למרכז לסידורים, פתאום בא לו החשק לשקית עם ממתקים אמא לא ממש תכננה לעשות רכישה אבל הילד לחץ וקיטר ואותה אמא אמרה לעצמה - שטויות 15 ש"ח... בקטנה.

"הקטנה הזו תקנה לי שקט תעשייתי למסע הקניות שלי" Yeah right...

שניה אחר כך אותו ילד רואה מכונית אדומה, במקרה היא גם עולה 200 ₪ הוא מצדו מבטא את רצונו הלגיטימי לרכוש אותה והיא שנחלה תבוסה בהצבת הגבול הקודם, מתחילה להכין את עצמה למתקפה נגדית, התגובה האינסטקטיבית תהיה אין לי כסף! ילד חכם אך קונקרטי בחשיבתו (כתואם את מצב התפתחותו) ייתן מענה קונקרטי- אז לכי לבנק.

הוא מבחינתו לא מבין למה אמא לא יכולה ללכת לבנק ולהוציא כסף, היא מצידה צוחקת כבר צחוק עצבני מתובל בקורטוב של בוז ורושפת: "ממש לא!" והילד שלא מבין למה אי אפשר, מתחיל לנג'ז ולנג'ז..

היא מצידה עשויה להמשיך בתוכניותיה כשזימזום טורדני ומנג'ס חג סביב האוזן שלה..

אם היא מספיק רגישה או וגם עם הפרעת קשב יש מצב שלא תוכל להתרכז בתוכניותיה על אף כל מאמציה, שלא לומר שבין לבין היא צריכה אולי לתקשר עם הירקן החביב והגברת שביקשה ממנה סיוע עם הפטרוזליה מהמדף. הילד שמנסה בכל כוחו לגרור אותה לדיון על המשאית ימשיך להציק ולנג'ז- בשלב הזה תחת אימת הבושה מהצפוי לבוא היא עשויה להסתכל עליו במבט מזרה אימה ולסנן איום עצבני.

אוההו.. שלום עכשיו העלנו הילוך- עכשיו נפתח אירוע חדש - עכשיו יש פה ילד שלא קיבל ולא יקבל משאית אבל בעיקר קיבל מכת כנף לאגו.. וואי וואי וואי .. כמה לא מפתיע שהילד כדי לבטא את כעסו יעיף באגביות את קופסת השרי שעל המדף. אופס. האמא נבוכה ומתביישת מסיימת את עיסוקיה מוקדם מהרגיל יוצאת מהחנות ועכשיו תורה לאבד את הבושה ולהביא מופע אימים משל עצמה..

מוכר? יצא לכם לפגוש? בואו נמשיך רגע עם האמא הדמיונית שמאבדת את שיווי משקלה ומוצאת את עצמה צועקת באמצע הרחוב: "תפסיק כבר לנג'ז! אני לא יכולה יותר לשמוע אותך ואת הניג'וזים שלך! דיי כבר! תפסיק! יותר אני לא אקח אותך איתי למרכז ! (שקר גס) וגם לא תקבל ממני עוד שום צעצוע יותר בחיים! (עוד שקר גס ) וכך הפכה לה תשוקה ילדית תמה ו "לגיטימית" למופע השפלה רבתי. עכשיו בואו נחזור רגע לאותו ילד עם מחשבה ילדית- מה הוא בעצם רצה? משאית שעד עכשיו לא ברור לו למה אי אפשר.. הרי גם את שקית הממתקים היא לא רצתה לקנות בהתחלה ואז לחץ פיזי מתון מצידו גרם לה להתקפל, אז למה שזה לא ייקרה גם עם משאית אדומה? אה.. כי היא עולה הרבה? נו באמת.. אז אם בתעריפים עסקיננו אז מסקנה מתבקשת, היא לנג'ס הרבה.. ככה ראש של ילד עובד. מה הילד קיבל במקום? צעקות והשפלות פומביות. מה הילד עם המחשבה הילדית הרגיש באותו רגע? הרצון החופשי שלי =כעס = לא אוהבים אותי. עוד כמה או הרבה מאלה מה יגרמו לו להסיק? כשאני רוצה משהו כועסים עליי= לא אוהבים אותי = עדיף להמנע מלהביע את רצונותיי כדי להמנע מעימותים שסופם דחייה.

מה כן היה ניתן לעשות? הרבה..

1. לא לקחת אותו למרכז אם לא חייבים- הרי אנחנו מכירים אותו ולא מהיום.

2. להכין אותו מראש- תשמע אנחנו הולכים למרכז- היום אני קונה לך משהו עד 15 ₪ או לחלופין היום אנחנו לא קונים צעצוע הולכים לקנות לחם חלב ופטרוזליה. תתפלאו אבל זה כשלעצמו יכול לעשות חצי מהעבודה -להלן הטרמה.

3. הכלה - (לסמן את המילה ולקשר לפוסט "על המר והמתוק") אם לא נערכנו מראש ויש פה סצנה בסכנת התלקחות - לעזוב הכל להתכופף לגובה שלו, להניח עליו את היד ולהגיד לו: שחר (שם בדוי) אני מבינה שאתה מאוד רוצה את המשאית היא באמת נראית מגניבה! אבל היא עולה 200 ₪ (גם אם הוא לא מבין את המשמעות הכספית) זאת מתנה שתוכל לבקש מסבא וסבתא ביום הולדת.

4. אם הוא ממשיך קחו בחשבון שאולי לא עשיתם מספיק, או לא תפסתם את עצמיכם מספיק בזמן לפני שאתם הפכתם לכעוסים. אם תעשו את זה מתוך הבנה שהרצון שלו לגיטימי רק לא תואם מציאות עכשווית -(שהרי משאית אדומה יכולה להיות לגיטימית בקונטקסט אחר) אתם תעצרו את התנועה -תעשו סטופ כדור הארץ, תתכופפו לגובה שלו ובצורה ממוקדת ואסופה תגידו מתי זה יתאפשר. אם גם זה לא עזר או שהוא בכל זאת מחליט להסלים את העניין סיימו את הסידורים ותתקפלו וכשלאורך הדרך הוא ימשיך לבכות ולהגיד שהוא רוצה אמא אחרת, תגידו לו שאתם דווקא לא הייתם מוותרים עליו ושוואלה אתם מבינים... אחרי הכל וכשאני מאחורי המקלדת גמני מבינה אותו.. בכל זאת.. משאית אדומה. אז לסיכום בכל פעם שאתם יוצאים אתם כן צריכים להיות מגובשים מבעוד מועד מה אתם מסכימים במרכז המסחרי ומה לא. אבל אם הוא מתקיל אתכם תעשו כבוד ומקום לרצון הלגיטימי של הילד! אל תבוזו ואל תכעסו (תשתדלו..כן..?) מה הוא ירוויח מהסידור? הוא ירוויח למידה חשובה מאין כמותה שסירוב לרצונותיו הוא בסך הכל סירוב לרצון! הוא לא X לאהבה שלי אליו (כשאני אסופה אני לא מדברת שטויות והעורק הראשי לא מאיים להתפוצץ) מה ייצא לו מזה בעתיד אתם שואלים? לימים כשמישהו יגיד לו לא! או גרוע מזה כשה- xxxx- בגיל 16 תגיד לו לא הוא לא יתמוטט מזה.. הוא ימשיך הלאה.. לאהבה הבאה שלו.